היי הג’יפ

מארק, בעל האכסנייה ביוהנסבורג, שהזמנו בה מקום, הגיע לאסוף אותנו משדה התעופה. אחרי שהעיף בנו מבט אחד, אמר: “ישראלים, אה? אתם בטח מחפשים לנד-רובר ומתכוונים להגיע לניירובי”. אסי ואני נשארנו פעורי פה. היינו המומים ובעיקר מאוכזבים. כל-כך התגאינו בטיול המקורי וההרפתקני שבחרנו לעצמנו. חשבנו שעכשיו, אחרי שקולומבוס גילה את אמריקה וליווינגסטון גילה את מפלי ויקטוריה, סוף-סוף הגיע תורנו להדהים את העולם. טיול באפריקה עם לנד רוברוהנה, מייד אחרי הנחיתה, הסתבר לנו שנכנסנו למלכודת תיירים אחת גדולה: את המסלול החדשני והנועז שתכננו לעשות כבר עשו מיטב בחורינו לפנינו.

למרות מפח הנפש, המשכנו כמתוכנן. כפי שמארק ניבא, אכן קנינו ג’יפ ואכן תרנו בו את רחבי דרום אפריקה ומדינות סמוכות לה. כך זה נמשך שבעה חודשים, ולמרות שהמסע היה פחות מקורי מכפי שקיווינו, הוא בכל-זאת הכיל הרבה רגעים מרגשים ואפילו כמה חוויות מסעירות. כבודו של החלק הזה במסע במקומו מונח, והוא יתואר בהמשך, אבל הוא לא היה גולת הכותרת. כל מה שחוויתי בשבעת החודשים הראשונים שלי באפריקה, לא משתווה לעוצמת ועושר החוויות שלי בחודשיים האחרונים של מסעי ביבשת, שבהם שהיתי במדגסקר. לכן בחרתי לתאר קודם כל את מסעי במדינה זו.

למדגסקר הגעתי בלי אסי ובלי לתכנן מראש. בתום מסענו בדרום היבשת, נפרדנו. אסי טס לארה”ב בעוד אני נשארתי בעיר במטרה למכור את הג’יפ שקנינו ולקבל חזרה חלק מששת אלפי הדולרים ששילמנו עבורו. ביליתי חודש מייגע במיוחד בניסיונות שווא להיפטר מהג’יפ המעיק. בינתיים שהיתי באכסנייה של מארק ועבדתי עבורו כנהג שמסיע אורחים משדה התעופה ובחזרה. בדיעבד, הסתבר שהחודש המתסכל הזה שבו נתקעתי ביוהנסבורג היה הדבר הכי טוב שקרה לי בטיול לאפריקה. בזכות העיכוב הזה, פגשתי את אורן – ישראלי שהגיע לאכסנייה, וממנו שמעתי לראשונה על מדגסקר, שעליה לא ידעתי דבר עד אז. להזכירכם: עבור רוב הישראלים, מדגסקר לא הייתה אפילו סרט מצויר באותה תקופה. רק עשור אחר-כך, תהפוך חברת “דרימוורקס” את המדינה הזאת להצלחה קופתית אדירה.

אורן, שהיה אחד הישראלים הבודדים שבכל-זאת ידעו שיש ארץ בשם מדגסקר, אי-שם באפריקה, שקל לבקר בה, אבל התלבט. הוא חשש שיהיה לו קשה להסתדר במדינה הזאת בלי לדעת צרפתית, שהיא השפה המערבית העיקרית המדוברת במקום. כשגילה שאני דובר צרפתית – מימי שהותי בבלגיה כנער, בעקבות עבודתו של אבי – אורו עיניו. הוא הבין שאני יכול להיות הפרטנר האידיאלי למסע למדגסקר וניסה לשכנע להצטרף אליו למסע כזה.

באותו שלב, כל מה שרציתי היה למכור את הג’יפ ולחזור הביתה, אבל די מהר, השתכנעתי. הבנתי מאורן שמדגסקר היא ארץ כמעט לא מתויירת ושונה ממה שחוויתי עד כה באפריקה. חשבנו שיש סיכוי טוב שנגלה שאנחנו הישראלים היחידים או כמעט היחידים שכף רגלם דרכה במקום. למה לא? אמרתי לעצמי. הרי הטיסה למדגסקר עולה 400 דולר, והמחיה שם זולה. אולי זו ההזדמנות שלי להציל את כבודי כמגלה ארצות מהולל. חישבתי מסלול מחדש, וטסתי עם אורן למדגסקר. את הג’יפ, אם תהיתם, הצלחתי להעביר לישראלי אחר ביוהנסבורג, שהתנדב לנסות למכור אותו, ואפילו הצליח לעשות את מצוותו נאמנה.

Be the first to comment

Leave a comment

Your email address will not be published.


*