החיים אחרי יוהנסבורג

יוהנסבורג היא בסיס האם עבור מטיילים באפריקה. משם אפשר ונוח לצאת לא רק למסע בדרום אפריקה עצמה, אלא גם למספר מסלולים נוספים שכוללים עוד מדינות בדרום היבשת האפריקאית. אסי ואני טיילנו חודשיים ברחבי דרום אפריקה ואחרי זה המשכנו למדינות אחרות באזור. המסלול שעשינו ארך שבעה חודשים והיה בצורת פרסה: מדרום אפריקה לנמיביה השכנה ממערב ואז מזרחה לבוטסואנה, צפונה ומזרחה לזימבבואה ודרום מוזמביק ואז למלאווי ולצפון מוזמביק. אסי, שהקציב לעצמו פחות זמן מסע ממני, פרח לדרכו כבר במלאווי וחזר לארה”ב. אני המשכתי, כזכור, ליוהנסבורג, כדי להיפטר מהג’יפ שסחב אותנו נאמנה לאורך כל המסע הזה, בלי לדעת שצפויים לי עוד חודשיים מדהימים במדגסקר.יוהנסבורג דרום אפריקה

אגב ג’יפים, מסלול מהסוג שתיארתי, ניתן בהחלט לעשות ברכב פרטי, כפי שעשינו אנחנו. אפשר אמנם לטוס ממדינה למדינה או לעבור בין מדינות באמצעות אוטובוס ואז לשכור רכב כדי לטייל במדינה עצמה או לעלות על אוטובוס תיירים, כמו ה”באז באס” של דרום אפריקה, אבל רכב משלכם יאפשר לכם סטיות מהמסלול מהמוכר, לטובת הרפתקאות ואתרים פחות שגרתיים. חשוב להביא בחשבון את יוקר הדלק, שעלול להכות בחוזקה בכיסו של התרמילאי הדלפון. הפיתרון שלנו היה לישון בעיקר באוהלים, לבשל את ארוחותינו בעצמנו ולהציע את שירותי ההסעה שלנו לתרמילאים נוספים תמורת השתתפות בהוצאות המסע. מניסיון, כדאי לסכם מראש שהמצטרפים החדשים ישתתפו גם בהוצאות הדלק וגם בהוצאות המזון. אחרת תגלו מהר מאוד שהטרמפיסטים בתשלום שלקחתם תופסים טרמפ גם על הארוחות שלכם, אבל בחינם.

לכל אחת מהמדינות שביקרנו בהן יש אופי ואטרקציות משלה. נמיביה היא מדינה מדברית מגניבה עם מרחבים עצומים. בוטסואנה, שנשלטה ע”י הבריטים במשך שנים רבות, היא מדינה שלווה ודלילה יחסית באוכלוסייה, שמציעה למבקריה אי פלאי שחיות בר מסתובבות בו באורח חופשי לגמרי. בזימבבואה המקומיים נדיבים ומאירי פנים במיוחד, ומוזמביק, לפחות בתקופה שאנחנו ביקרנו בה –  שנתיים אחרי מלחמת אזרחים עקובה מדם ששיסעה את המדינה –  הייתה “המערב הפרוע” של אפריקה. מלאווי התגלתה כממלכת ה”זולה” וההתפנקות על החוף.

בדרום אפריקה, על עבר האפרטהייד שלה והשלטון הלבן ששרר בה עד לפני קצת יותר מרבע מאה, תמצאו סממנים מערביים רבים. פוגשים בה, כמובן, לבנים ללא הרף, והתיירות בה מאורגנת לעילא. יש לזה יתרונות, כי נוח לנוע בה ולמצוא בה שירותי לינה, תיירות  ובילוי מהזן הממוסד, אבל יש לזה גם חסרונות. אני מכנה את המדינה הזאת “אפריקה למתחילים”, כי היא לא מחייבת את המטיילים המערביים בה לצאת מאזור הנוחות שלהם. במדינות הנוספות שביקרנו בהן חווינו בצורה יותר מוחשית את אפריקה ה”אמיתית” והמסורתית יותר, שבה המקומיים השחורים נותנים את הטון. כיום, גם במדינות אלה, כבר אפשר למצוא שירותי תיירות יותר מסודרים ותשתיות יותר מפותחות, אבל ככל הידוע לי, הן עדיין מצליחות לשמור על אופי מובחן ומשוחרר יותר ממערביות בהשוואה לדרום אפריקה.

זה לא אומר שאין סיבה להקדיש זמן לדרום אפריקה כיעד בפני עצמו, וגם תרמילאים מחוספסים עשויים למצוא בה עניין. לפני שנצלול לתוך ארצות אחרות בדרום היבשת, הנה כמה טיפים דרום-אפריקאיים. למשל, הפארק הלאומי קרוגר.  כן, זו קלישאה ידועה, אבל מדובר בפארק-ספארי מהגדולים והמרשימים בעולם, שמציע למבקרים בו לינה בבקתות במתחמים מגודרים. לא כדאי לפספס את שמורת-הענק הזאת. גארדן רוט (Garden Route) היא רצועת חוף מאוד מתוירת וגם מאוד יפה שקרובה לקייפטאון. תמצאו בה שילוב בין נוף הרים ויערות פראי לבין חוף ותוכלו לשוט שם למשל בקאנו במעלה נהר[e1] . קייפטאון עצמה היא מעין “תל אביב של דרום אפריקה”. זו עיר תוססת בהרבה מיוהנסבורג וגם נעימה יותר למתהלכים ברחובותיה. התושבים המקומיים הם הודים במוצאם, בחלקם הגדול, ולכן המתח הבין-גזעי פחות חריף בעיר הזאת לעומת אזורים אחרים במדינה, ולעומת יוהנסבורג. מקייפטאון, מומלץ לנסוע לכף התקווה הטובה: מקום המפגש של האוקיינוס ההודי והאוקיינוס האטלנטי, שנחשב לנקודה הדרומית ביבשת, אם כי זה לא מדויק. שם אפשר להרים כוסית רום, או אפילו סתם כוס בירה, לזכר הימאים שחגגו במקום את הגעתם אל חוף מבטחים, אחרי שחצו בהצלחה את נתיב הכף שנחשב מסוכן לשיט.

ואם כבר סכנות, אז טיפ נוסף: דריכות מסוימת אף פעם לא תזיק במהלך ביקור בדרום אפריקה. לשמועות על רמת האלימות הגבוהה במדינה יש בסיס. אמנם לא חווינו על בשרנו אירועים אלימים, אבל שמענו על כאלה ממקורות מהימנים. למשל, מבעל המוסך שקפצנו אליו בסמוך לנחיתתנו ביוהנסבורג. כשתהינו לפשר השכפ”ץ שעל גופו, סיפר לנו הבחור שרק לא מזמן ירו בו שודדים מזדמנים. חורי הכניסה והיציאה של הקליע שנותרו בשכפ”ץ, לא השאירו מקום לספק שהאיש דובר אמת. זו אחת הסיבות שכדאי לנוע ברכב ביוהנסבורג, וגם בחלק ניכר מאתריה האחרים של המדינה. על שכפ”ץ, עם זאת, הייתי מוותר. אפשר להסתפק בתרמיל עמיד, עיניים פקוחות והרבה תקוות טובות.

גלויה 1:

היי אבא, מחר אנחנו יוצאים לאוקוונגו בבוטסואנה. חיכינו לזה הרבה זמן. זה ספארי אמיתי בלי מחיצות בינינו לחיות. פשוט הולכים חופשי בין אריות ופילים. מגניב, לא? שטים שם עם קאנו, שנקרא מאקורו בשפה המקומית, וגם הולכים ברגל. המדריך אמר שלא צריך לדאוג. אם, למשל, אריה רודף אחריך, צריך פשוט לעמוד ולנופף בידיים. ביי בינתיים

גלויה 2:

אורי, נשמע טוב הספארי הזה. אתם בטח כבר אחרי כל ההרפתקה. אותי, אישית, האריות שלך לא הטרידו, אבל אימא דואגת. אמרתי לה שבטח יש למדריך שלך איזה רובה ליתר ביטחון. באמת היה לו רובה? בכל מקרה, תן איזה סימן חיים. בשביל אימא. אבא

גלויה 3:

שרון, מה קורה? איזה קטעים היו לנו באוקוונגו. לילה אחד הגיע פיל למחנה שלנו. המדריך סימן את המחנה בחוט שקשר סביב כמה עצים אבל הפיל לא הבין את הרמז. הוא בא לחפש פירות על העצים. למזלנו, הוא נשאר בצד הנכון של המתרס, בלי לעבור את הגבול. פיל אחר היה פחות מנומס. הוא מאוד כעס עלינו כשעברנו בשכונה שלו. אבל על זה אני כבר אספר לך בעל פה. זה הולך להיות סיפור מכונן. תמסרי להורים שלי שהכול דבש. אורי

Be the first to comment

Leave a comment

Your email address will not be published.


*